זה מדהים כמה שאני מתגעגע לאישה הזאת, כמה שאני נזכר בריחה המתקתק שיכול לנצח כל ריח קטורת ולהרגיע אותי וכל כדורית דם שקיימת בי. המחשבה על כך שהיא רחוקה ולא מרגישה במיטבה מטרידה אותי משנתי, גורמת ללב שלי ללכת הלוך ושוב ברחבי החדר וגורמת לי לרצות לנחות לפתע בביתה וללטף אותה עד שהצינון יעבור. אבל מה לעשות, זה הולך מאכזבה אחת לשניה, וכל האכזבות באות מהכיוון הכי צפוי - החיים. מגעגוע לגעגוע, כשכל געגוע הוא כמו עורב שחור, חג מעליי ומחכה לרגע שאני הכי פגיע בו ואז נוחת על טרפו, עושה את זממו ומחכה לפעם הבאה. אבל אין מה לומר, אם הגעגועים האלו הם המחיר שצריך “לשלם” באהבה כזו חזקה, אשלם אפילו פעמיים ביום.

התחלתי לכתוב עוד סיפור, סיפור חדש. די בטוח שזה יהיה סיפור בהמשכים, זה הולך להיות שילוב של כמה מהז’אנרים האהובים עליי: סיפורי בלשות, סיפורי הרפתקאות וסיפורי דרמה/קומדיה. מה שנתן לי את ההשראה זאת בעצם תמונה יפהפייה באתר אומנות שאני משתתף בו, התמונה הייתה כל כך יפה שכל הסיפור פשוט נפרש בפניי, כל פרט וכל דמות. הסיפור הוא על בלש יחסית צעיר, עם חוכמת רחוב גדולה אך חוכמה מעטה מאוד באהבה. גרוש ואב לילדה קטנה בת 6. הסיפור כמובן מסתבך, כמו בכל סיפור, כשאישה יפה מופיעה בדלת משרדו. האם היא “האחת” בשבילו, או שהיא בעצם האחת שהוא צריך לתפוס? [אני טוב בטריילרים, הא?]

עד הפעם הבאה (: