יש בי תשוקה ואהבה רבה לטקסט, בין אם זה לכתוב אותו ובין אם זה לקרוא אותו. כתיבה תמיד תהיה הפילגש האסורה שאני בורח אליה בזמן שאישתי האהובה מתעסקת לה בבגדים שלה. עליי להודות שמידי פעם אני אף חוטא בפסקה או שניים בזמן שאישתי האהובה מסתכלת לה על חנויות בגדים ואני בינתיים בדיון מעמיק עם ועדת העורכים שיושבים לי במוח ועורכים כל דבר שאני רואה או שומע. קריאה לעומת זאת, חוויה מעצימה ומרהיבה; בין אם זה לקרוא אותיות קטנות מרצדות על מסך גדול ובין אם זה לקרוא דיו שחור מעוצב בצורת אותיות על נייר דפוס לבן. קריאה זאת חוויה שלעולם לא אוכל להפסיק להיות מכור אליה, בלעדיה אני מרגיש אבוד כמו קרפד בין אלף צפרדעים.

הו, מעשה הכתיבה הנפלא. אני לא יכול לשקר ולומר שזה לא הביא אותי למקומות. אם להיות כנה זה אפילו היה מעולה בשביל להתחיל עם המין היפה; להיכנס תחת הראדר ולבוא מכיוון חדש לחלוטין עם אותיות שכל אחת מהן עטופה באהבה מהסוג השונה, מהסוג המיוחד, מהסוג הכתוב. וזה לרוב עבד, לאורך השנים עשתה הכתיבה מה שכתיבה אמורה לעשות: נשים מכל הסוגים ביקשו ממני לעשות להן ילד או שניים, נשים אחרות ביקשו ממני לעשות להן כל מיני דברים אבל בלי הילדים והיו גם כאלו שרצו שאני אעשה להן רק דבר אחד - אכתוב להן משהו. אבל זה לא הכל כיף ומשחקים, רוב האנשים שמדברים איתי יודעים שלהיות סופר או משורר אומר לשעבד את חייך למילה הכתובה - אתה הולך לכל מקום עם פנקס ועט דמיוניים וכל חוויה חדשה או שיחה חשובה עוברת דרך ועדת העורכים שהוזכרה מקודם והופכת לה בבוא הזמן לסיפור חדש.

הו, מעשה הקריאה הנפלא, אני לא יכול לשקר ולומר שזה לא הביא אותי למקומות. אם להיות כנה זה אפילו היה מעולה בשביל להתחיל שיחות עם אנשים רנדומליים ועם האנשים הנכונים. מילה רהוטה פה ושם והנה עברתי ליד דלת הדחייה הגדולה שכולנו כל-כך מפחדים ממנה ונכנסתי דרך דלת ההצלחה שכולנו כל-כך רוצים אותה. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אבל לפעמים אלף מילים עושות הרבה יותר רושם מאשר תמונה אחת - וזה בהחלט נכון. אין תענוג כמו התענוג שמישהו מדבר על נושא שקראתי עליו הרבה ושאני יודע בוודאות שברגע שישאלו אותי לדעתי אוכל לירות בהם את פניני החוכמה הלבנות שלי, אין עוד תענוג שכזה. טוב, אולי חוץ מללכת לשירותים אחרי הרבה זמן שלא הלכת.

עד לפעם הבאה גבירותיי ורבותיי, מי יתן ואוכל לכתוב ולקרוא לנצח.