פעם הייתי רושם הרבה בבלוגים שלי פוסטים של “אוי, מצטער שלא יצא לי לכתוב מלא זמן!” ובדרך כלל זה היה מתלווה בשתי אפשרויות; האפשרות הראשונה היא כמובן, לעדכן את קוראיי במעלליי חיי כאילו אני יונית לוי והם העידו רוזנבלום שלי. הייתי כותב וכותב על איך שזה השתנה, הוא השתנה, היא השתנתה, אני השתנתי, ובסך הכל יחסית לבן אדם שלא עושה הרבה, הרבה השתנה! מידי פעם הייתי משחיל איזושהי אנקדוטה קצרה, בדרך כלל כזאת שרק אני אוכל באמת להבין עד הסוף ואז הייתי לוחץ על כפתור ה”פירסום” המפורסם שקיים בכל פלטפורמת בלוגינג באשר היא. ואז כמובן הייתי נעלם להרבה זמן ולאחר תקופת זמן לא מבוטלת, הייתי כותב בדיוק עוד פוסט שכזה, רק במילים אחרות [אתם שמים לב למגמתיות של התופעה או ש..? הבנתי].

זאת הייתה האפשרות הראשונה, להזכירכם - האפשרות השניה הייתה הרבה יותר ביזארית, מפוקפקת, מרושעת וכל-כך נתעבת שלא הייתי רוצה שמישהו יעולל לי אותה אי-פעם והייתי מתחנן בכל לשון של בקשה שלא יעשה לי זאת [מצטער אנשים, ההתנצלות באמת מגיעה מעמקיי ליבי]. הייתי רושם פוסט של “אוי, מצטער שלא יצא לי לכתוב מלא זמן!” ואז הייתי רושם בחינניות של בולדוזר, “אבל כרגע אני נורא עסוק אז אני אעדכן אתכם בהמשך! יאללה, שלום עליכם!”. ואז כמובן הייתי נעלם להרבה זמן ולאחר תקופת זמן לא מבוטלת, הייתי כותב בדיוק עוד פוסט שכזה, רק במילים אחרות [אתם שמים לב למיחזור של הרשומה הזאת או ש..? הבנתי].

כן, אני יודע, נתעב ביותר. אך מה לעשות, חיים רק פעם אחת, מסתבר. אבל זהו, הבטחתי לעצמי ובכך שאני רושם את האותיות המונוטוניות הללו, אני מבטיח גם לכם שלעולם לא אעשה לכם את המעשה הזה בשנית! אז בכל מקרה, מצטער שלא יצא לי לכתוב מלא זמן, אבל כרגע אני נורא עסוק אז אני אעדכן אתכם בהמשך, סבבה? יאללה, שלום עליכם! (: