הרשומה הזאת לא באה לומר שום דבר מיוחד, היא לא פה כדי להעביר את הרגשות שאני מרגיש כרגע בצורה מיסתורית ומטאפורית ברמות שאפילו דן בראון לא יהיה מסוגל לפענח את התעלומה הזאת - הרשומה הזאת באה להזכיר לי את העבר, להזכיר לי התקופה של אמצע/לקראת סוף 2007, שבהם התסבוכות הפנימיות שלי היו בשיאן והצניחה לתחתית הייתה בלתי נמנעת. זאת הייתה תקופה מוזרה להפליא עם מצב רוח שמשתנה מרגע לרגע ועם דיבור נואם שהיה יכול לגרום לכופרים להאמין אבל הלך רוח פסיכולוגי כופר בהתאם; בעיות רגשיות שקשורות למחויבות, לפחד, לאי ידיעה ולחוסר ביטחון עצמי כללי ולא מקורי בעליל. למה אני כותב את כל זה למרות שיש לי היסטוריה ארוכת טווח בתור אמרגן ויחצן עצמי מדופלם? כי זה מה שאני רוצה להזכיר לעצמי, כי בזמן שלאנשים אחרים יהיו אלבומי תמונות ופרופילים בפייסבוק שיזכירו להם מי הם היו ומה הם עברו, לי יהיה מילים, לי יהיו בלוגים ואתרים שבהם העבר שלי מפוזר כמו פירורי הלחם של הנזל וגרטל - ועל כך, אני כן אני מתחרט.

בתקופה הזאת של השנה לפני 3 שנים, הייתי בין חברות ובדרך למערכת היחסים החשובה ביותר בחיי עד לנקודה הזאת בחיים שלי, המערכת יחסים שאני חייב לציין, הייתה הרסנית כמו מקל דינמיט ומחזקת כמו אוגמה 3 ומסובכת בהתאם. המערכת יחסים הזאת הייתה נפלאה והייתה איומה, היא הייתה מפחידה והיא הייתה מנחמת אבל מעל להכל, היא נגמרה ועליה נכתב המשפט הישן “היה טוב וטוב שהיה”. לגברת שאני לא יודע אם קוראת פה ואם כן, אם היא זוכרת את התקופה הזאת בכלל - הכאבת לי ושברת לי את הלב לאלפי רסיסים ועל כך אני מודה לך, אני מודה לך כי שיפרת אותי ואת חיי, החזרת לי את האמונה בעצמי ואת הידע שאני מסוגל למרות שאני אומר לעצמי שאני לא, גרמת לי להבין שאני כן אפילו אם אני בטוח שאני לא. תודה :)

“אז איך זה להסתכל אחורה, ולהבין שצדקת?
בין אם את רוצה ובין אם לא, את מה שהיה אי אפשר להחזיר.
יש דברים שאי אפשר להחזיר, שהם פשוט נעלמים לנצח.
בכל רמ”ח איברי הייתי רוצה שתדעי שצדקת.”