March 2011
1 post
המדענית
לוקחת מבחנה ועוד מבחנה וכמו מחמאה לאגו מגדילה את הסיכון, חומר כימי מסוכן שהתגלה לו כמו משחק מילים מסובך עם הזמן. מובילה אותה אל העמדה שמלאה בנוסחאות, מסמכים סודיים ורעיונות. “אל תערבבי את החומרים”? “אל תעשי את זה”? מה כבר אוכל לומר לך שיגרום לך לשנות את דעתך הנחושה ממילא מלעשות זאת? כלום ואף דבר, הנושא תם ונסגר. השיחה, כמו סף הסבלנות: נגמר. יש לך רשות ואף אישור לעשות את...
September 2010
1 post
רק חכי לי ואחזור
הרשומה הזאת לא באה לומר שום דבר מיוחד, היא לא פה כדי להעביר את הרגשות שאני מרגיש כרגע בצורה מיסתורית ומטאפורית ברמות שאפילו דן בראון לא יהיה מסוגל לפענח את התעלומה הזאת - הרשומה הזאת באה להזכיר לי את העבר, להזכיר לי התקופה של אמצע/לקראת סוף 2007, שבהם התסבוכות הפנימיות שלי היו בשיאן והצניחה לתחתית הייתה בלתי נמנעת. זאת הייתה תקופה מוזרה להפליא עם מצב רוח שמשתנה מרגע לרגע ועם דיבור נואם שהיה יכול...
June 2010
1 post
לאישתי היקרה
אם את מאוהבת בי, זה רק הוגן שתדעי במי את מאוהבת. את מאוהבת בחוסר הביטחון התמידי שלי ובניסיונות הכושלים שלי להבין מה אחרים חושבים עליי. את מאוהבת בחוסר הבגרות שלי, בצורך התמידי שלי להרגיש נאהב ומוערך ובתעלת הדמעות הפעילה יתר-על-המידה שלי. את מאוהבת בעבר הבעייתי שלי, בתקוות ובחלומות שלי ואיך שאני רומנטיקן חסר תקנה. אם את מאוהבת בי, את מאוהבת בשנאה העצמית שיש לי לפעמים, בפגמים שלי ובפחד שלי שאף אחת...
April 2010
2 posts
הזמן להתחלה חדשה
דווקא היום, ה12 לאפריל, הוא היום המתאים ביותר להתחלה חדשה. דווקא ביום השואה, ביום שבו אנחנו מסמלים את אחת מהתקופות הכי עצובות ליהודים ואת הסוף של מעל ל6 מיליון איש, אני רוצה להתחיל את החיים שלי. בלי עצלנות, בלי דחיות ובלי תירוצים; הפעם אני לא אתן לעצמי לשכוח, הפעם אני לא אתן לעצמי ליפול - תסלחו לי על הדרמתיות שלי, אני פשוט רציני! אולי זה לא נשמע ככה, אולי זה באמת נשמע כמו קלישאה וכמו סיפורי אלף...
אל תקראו לזה קאמבאק
חזרתי, ובאמת שהיה מדהים. חזרתי כל-כך שונה משהלכתי, הלכתי לשם בתור חומר גלם - פשוט בלוק של אבן. וחזרתי בתור פסל - נכון שהיה צורך בהרבה מאוד שעווה בפיסול, אבל לבסוף קיבלתי משהו שאני בהחלט מרוצה ממנו. לא אשקר, היה קשה ולעיתים היה אפילו מתסכל ומעצבן והרצון היחידי שלי היה לחזור הביתה לאנשים ולמקומות שאני מכיר. אבל למדתי על עצמי שאני באמת חזק. לא חזק כמו שחשבתי, אבל מה שבטוח, אינני חלש. ועל כך, אני...
March 2010
1 post
פורש את כנפיי
למרות שאני כל הזמן מנסה להעסיק את מחשבותיי בכל נושא אחר חוץ מהנושא הזה, אני לא מצליח. זה יותר מידי מלהיב אותי ומרגש אותי עד לנקודה שאני מרגיש כאילו אני מתנהג כמו ילד קטן ביום הולדת שלו שכל-כך מצפה כבר לקבל את המתנות שלו. אוטוטו ואני כבר על המטוס, טס לי לארצות ולמראות לא מוכרים, לטמפרטורות שונות ולשפות שונות משהייתי רגיל אליהם ב18 שנותיי :) אני יודע שיהיה שם עצוב ואף קשה, אבל אני רוצה להתמודד עם זה...
January 2010
2 posts
היפהפייה שבלבן
למרות שנים של סוג-של-מרדנות ממולאת ברצון חסר מעצורים להתבלט אבל לא להיכנס לקטע ה”-אוי-אני-הולך-נגד-הזרם-אבל-כולם-עושים-את-זה-אז-בעצם-אני-עם-הזרם” שנורא פופולארי בימינו בקרב בני הנוער, כל מה שהלב שלי חפץ בו בזמן האחרון הם פשוט ערבים שקטים שממולאים בקלישאה האינסופית של סרט חמים ביום קריר עם אישתי האהובה. כל מה שהלב שלי חפץ בו בזמן האחרון הוא פשוט לטייל עם אישתי האהובה בכל אתר תיירותי...
לכתוב או לא לכתוב
יש בי תשוקה ואהבה רבה לטקסט, בין אם זה לכתוב אותו ובין אם זה לקרוא אותו. כתיבה תמיד תהיה הפילגש האסורה שאני בורח אליה בזמן שאישתי האהובה מתעסקת לה בבגדים שלה. עליי להודות שמידי פעם אני אף חוטא בפסקה או שניים בזמן שאישתי האהובה מסתכלת לה על חנויות בגדים ואני בינתיים בדיון מעמיק עם ועדת העורכים שיושבים לי במוח ועורכים כל דבר שאני רואה או שומע. קריאה לעומת זאת, חוויה מעצימה ומרהיבה; בין אם זה לקרוא...
December 2009
1 post
כל בסיסיי שייכים לך
פעם הייתי רושם הרבה בבלוגים שלי פוסטים של “אוי, מצטער שלא יצא לי לכתוב מלא זמן!” ובדרך כלל זה היה מתלווה בשתי אפשרויות; האפשרות הראשונה היא כמובן, לעדכן את קוראיי במעלליי חיי כאילו אני יונית לוי והם העידו רוזנבלום שלי. הייתי כותב וכותב על איך שזה השתנה, הוא השתנה, היא השתנתה, אני השתנתי, ובסך הכל יחסית לבן אדם שלא עושה הרבה, הרבה השתנה! מידי פעם הייתי משחיל איזושהי אנקדוטה קצרה, בדרך...
November 2009
1 post
רצון חופשי
למרבה הפתעתי, יש לי הרבה דברים לומר. תמיד חשבתי שאני מסוג האנשים שיורה את הדעות שלו בצרורות, עד שהמחסנית שלו ריקה וכך יש לו את היכולת מסתובב ברחבי המרחב הקיברנטי והמציאותי עם כיסים ריקים, קל על רגליו וקל על שפתיו; אבל לא, מסתבר שטעיתי - מסתבר שיש לי הרבה דברים לומר, הרבה דברים לחלוק ולהגות. הבעיה היחידה שלי היא שאני לא יודע איך לומר את הדברים הללו. כן, אמרתי את זה, אני לא יודע איך לומר משהו. אני...
March 2009
1 post
מים מתחת לגשר
מה עליי לומר? כמה חודשים טובים כבר לא עידכנתי. גלונים של מים עברו מתחת לגשר שלי ואני עדיין עומד מעליו, למרבה ההפתעה. אם הייתם שואלים אותי את השאלה הזו בחודש אוגוסט, אני די בטוח שהייתי אומר לכם שאני כרגע מתחת למים, טובע ומזיז את הידיים והרגליים בניסיון לעלות מעל לפני המים. אבל לא, אני עומד על הגשר, צופה בינתיים במים שזזים להם, סירות של רגשות צפים להם פה ושם. לא אשקר ולא אכחיש, מערכות יחסים היו...
November 2008
1 post
יש לי סיבה
לפתע, האור במנהרה הוא לא רכבת.
לפתע, יש סיבה לקום בבוקר.
לפתע, יש סיבה להישאר במיטה רק-עוד-חמש-דקות.
לפתע, יש רצון ללכת לישון, רק כדי לחלום.
לפתע, יש רצון ללכת לבית ספר, אפילו אם זה ל8 שעות.
לפתע, גם לחיים יש סיבה.
ברגעים שאני הכי פחות ציפיתי, ברגעים שאני הכי לא חיכיתי, באת ובאת בהפתעה. בדיוק כשחשבתי על לוותר, את הגעת.
תודה. תודה לך כל כך שבאת, תודה לך כל כך שאת פה, תודה לך כל כך שאת...
October 2008
3 posts
עכשיו יותר טוב
המצב הרבה יותר ברור לי עכשיו, אני מרגיש הקלה עצומה ואני מרגיש כל כך הרבה יותר טוב שאני יודע מה אני צריך לעשות, שאני יודע מה אני רוצה לעשות ושאני יודע גם מה אני מרגיש. אכזבה ענקית הייתה היום, אבל מצד שני גם נחמה אפילו עוד יותר ענקית.
התחלה חדשה. (:
הגעגועים הם כמו עורבים
זה מדהים כמה שאני מתגעגע לאישה הזאת, כמה שאני נזכר בריחה המתקתק שיכול לנצח כל ריח קטורת ולהרגיע אותי וכל כדורית דם שקיימת בי. המחשבה על כך שהיא רחוקה ולא מרגישה במיטבה מטרידה אותי משנתי, גורמת ללב שלי ללכת הלוך ושוב ברחבי החדר וגורמת לי לרצות לנחות לפתע בביתה וללטף אותה עד שהצינון יעבור. אבל מה לעשות, זה הולך מאכזבה אחת לשניה, וכל האכזבות באות מהכיוון הכי צפוי - החיים. מגעגוע לגעגוע, כשכל געגוע...
אז.. זה הבלוג החדש
כמו תמיד, הבלוג עצמו הוא הקמה לתחיה של דברים ישנים וחדשים. ליתר דיוק, הבלוג הזה הוא פיוזן בין העיצוב של “מדריך הבלוגר לגלקסיה”, השם של גלרית התמונות שלי, כל מיני אלמנטים קטנים מאתרים אחרים שבניתי והתצוגה של בלוג הירח. למרבה הפלא, זה הבלוג הראשון שאי פעם עיצבתי בFirefox ושעל ההתחלה אני מסתכל עליו ואומר “וואלה, אין לי הרבה מה עוד לעשות פה”…
הקונספט פה הוא כמו שהיה...